רש"י על מכות י״א א:י״ח

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על מכות י״א ע״א:ט״ז רש"י על מכות י״א ע״א:י״ט »

18 אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: קִלְלַת חָכָם – אֲפִילּוּ בְּחִנָּם הִיא בָּאָה. מְנָלַן? מֵאֲחִיתוֹפֶל, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁכָּרָה דָּוִד שִׁיתִין, קְפָא תְּהוֹמָא, בְּעָא לְמִישְׁטְפָא לְעָלְמָא. אֲמַר: מַהוּ לִכְתּוֹב שֵׁם אַחַסְפָּא וּמִישְׁדֵּא בִּתְהוֹמָא דְּלֵיקוּ אַדּוּכְתֵּיהּ? לֵיכָּא דְּאָמַר לֵיהּ מִידֵּי. אֲמַר: כׇּל הַיּוֹדֵעַ דָּבָר זֶה וְאֵינוֹ אוֹמְרוֹ – יֵחָנֵק בִּגְרוֹנוֹ.

פירוש רש"י על מכות י״א א:י״ח

18 שכרה דוד שיתין - יסודות של בית המקדש ובגמרת ירושלמי סנהדרין פ"י מצינו תימוליוס של בית המקדש והוא יסוד בלשון יוני:

19 קפא תהומא - צף התהום בגמרת ירושלמי שם שמצא שם חרס שהגביה קולו ואמר לו אל תטלני מכאן שאני כבוש על התהום מיום מתן תורה שרעדה כל הארץ ולא שמע דוד לדבריו ונטלו:

20 מי שרי למכתב שם - פן ימחקוהו המים ועובר משום ואבדתם את שמם דברים י״ב:ג׳ ולא תעשון כן וגו' שם:

« רש"י על מכות י״א ע״א:ט״ז רש"י על מכות י״א ע״א:י״ט »